农业奉献篇（特鲁摩特） 43b

וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה! אָמַר אַבָּיֵי: כֵּיוָן דְּאָמַר מָר ״מַשְׁמָע מוֹצִיא מִיַּד מַשְׁמָע וּמַשְׁמָע מִמֵּילָא״ — פְּלִיג. ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״. ״טָהוֹר״ מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא, לִימֵּד עַל טְבוּל יוֹם שֶׁכָּשֵׁר בְּפָרָה. אָמַר רַבִּי אַסִּי: כִּי הֲווֹ בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ בְּפָרָה, לָא מַסְּקִי מִינַּהּ אֶלָּא כְּמַאי דְּמַסֵּיק תַּעֲלָא מִבֵּי כְרָבָא. אֶלָּא אָמְרִי: ״מַשְׁמָע מוֹצִיא מִיַּד מַשְׁמָע וּמַשְׁמָע מִמֵּילָא״. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַשְּׁחִיטוֹת כְּשֵׁירוֹת בְּזָר, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: פּוֹק תְּנִי לְבָרָא: לֹא מָצִינוּ שְׁחִיטָה בְּזָר פְּסוּלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן, לָא מִיבַּעְיָא לְתַנָּא דְּלָא צָיֵית, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְרַבֵּיהּ לָא צָיֵית. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: שְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר — פְּסוּלָה. וַאֲנִי אוֹמֵר: כְּשֵׁירָה, לֹא מָצִינוּ שְׁחִיטָה שֶׁפְּסוּלָה בְּזָר. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה. מַאי שְׁנָא בְּוִידּוּי רִאשׁוֹן דְּלָא אָמַר: ״וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ״, וּמַאי שְׁנָא בְּוִידּוּי שֵׁנִי דְּאָמַר: ״וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ״? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּךְ הִיא מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת: מוּטָב יָבֹא זַכַּאי וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּיב, וְאַל יָבֹא חַיָּיב וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּיב. מַתְנִי׳ שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ, וְנוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרוֹשׁ. נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה גֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַמְעוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה. בְּכׇל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכׇל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּמְעָרֶה לְתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בִּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בִּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה, וְהַיּוֹם קַלָּה. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרוּכָּה. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה זֶהָבָה יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם. בְּכׇל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חׇפְנָיו. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. בְּכׇל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. בְּכׇל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב. בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם שָׁלֹשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלֹשׁ. גְּמָ׳ וְהָכְתִיב: ״וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״? אָמַר רַב יְהוּדָה: תְּנִי ״שֶׁל הֵיכָל״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״,