先贤章句（皮尔凯·阿伏特） 58b

אָבִיו דּוּמְיָא דְּאִמּוֹ, וְאִמּוֹ דּוּמְיָא דְּאָבִיו. לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא בְּאַחְוָוה. וְרַבִּי עֲקִיבָא: מוּטָב לְאוֹקְמֵיהּ בְּאֵשֶׁת אָבִיו, דְּאִיקְּרַי ״עֶרְוַת אָבִיו״, לְאַפּוֹקֵי אֲחוֹת אָבִיו, דִּ״שְׁאֵר אָבִיו״ אִיקְּרַי, ״עֶרְוַת אָבִיו״ לָא אִיקְּרַי. תָּא שְׁמַע: ״וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ״. מַאי לָאו, דּוֹדָתוֹ מִן הָאֵם? לֹא, דּוֹדָתוֹ מִן הָאָב. תָּא שְׁמַע: ״וְגַם אׇמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי״ – מִכְּלָל דְּבַת הָאֵם אֲסוּרָה. וְתִסְבְּרָא אֲחוֹתוֹ הֲוַאי? בַּת אָחִיו הֲוַאי! וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא, לָא שְׁנָא מִן הָאָב וְלָא שְׁנָא מִן הָאֵם – שַׁרְיָא. אֶלָּא הָתָם הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: קוּרְבָּא דְּאָחוֹת אִית לִי בַּהֲדַהּ, מֵאַבָּא וְלָא מֵאִמָּא. תָּא שְׁמַע: מִפְּנֵי מָה לֹא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ? כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״. הָא לָאו הָכִי – אֲסִירָא. כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּרַי, אִשְׁתְּרַי. אָמַר רַב הוּנָא: גּוֹי מוּתָּר בְּבִתּוֹ. וְאֵם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה לֹא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ? כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, מִשּׁוּם ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב הוּנָא, גּוֹי אָסוּר בְּבִתּוֹ. תִּדַּע, שֶׁלֹּא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ. וְלָא הִיא, הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא: כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, מִשּׁוּם דְּ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״. אָמַר רַב חִסְדָּא: עֶבֶד מוּתָּר בְּאִמּוֹ, וּמוּתָּר בְּבִתּוֹ. יָצָא מִכְּלַל גּוֹי, וְלִכְלַל יִשְׂרָאֵל לֹא בָּא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בֶּן נֹחַ שֶׁיִּיחֵד שִׁפְחָה לְעַבְדּוֹ, וּבָא עָלֶיהָ – נֶהֱרָג עָלֶיהָ. מֵאֵימַת? אָמַר רַב נַחְמָן: מִדְּקָרְאוּ לַהּ ״רְבִיתָא דִּפְלָנְיָא״. מֵאֵימַת הַתָּרָתָהּ? אָמַר רַב הוּנָא: מִשֶּׁפָּרְעָה רֹאשָׁהּ בַּשּׁוּק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בֶּן נֹחַ שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדָבַק״, וְלֹא שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. אָמַר רָבָא: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּיִשְׂרָאֵל לָא מִחַיַּיב, וְנׇכְרִי מִחַיַּיב? אֶלָּא אָמַר רָבָא: בֶּן נֹחַ שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? ״בְּאִשְׁתּוֹ״ – וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ; ״וְדָבַק״ – וְלָא שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גּוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ [וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי] וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּאִילּוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ״. מַגְבִּיהַּ, עַבְדּוֹ, שָׁבַת – סִימָן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵירוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ״. ״לָמָּה הִכִּיתָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לָמָּה תַכֶּה״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחׇזְקָה״, וּכְתִיב: ״וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד״. רַב הוּנָא אָמַר: תִּיקָּצֵץ יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר״. רַב הוּנָא קַץ יְדָא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ״. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם״? אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה – יִשְׂבַּע לֶחֶם, וְאִם לָאו – לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: נׇכְרִי שֶׁשָּׁבַת חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ״. וְאָמַר מָר: אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוֹ הִיא מִיתָתָן. אָמַר רָבִינָא: אֲפִילּוּ שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת. וְלִיחְשְׁבַהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת? כִּי קָא חָשֵׁיב – שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, קוּם עֲשֵׂה לָא קָא חָשֵׁיב.