Shabbat 126b

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. וְאָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. וְכִי תֵּימָא: הָכָא נָמֵי דְּאִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וּמִי בָּעֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו? וְהָתַנְיָא: חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְשֵׁם עֵצִים, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִׁיבָה — צָרִיךְ לְקַשֵּׁר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ לְקַשֵּׁר. רַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. דְּרַשׁ רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אַפִּתְחָא דְרֵישׁ גָּלוּתָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מֵתִיב רַב עַמְרָם: וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת! אֲמַר לֵיהּ [אַבָּיֵי]: מַאי דַּעְתָּיךְ — מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי סְתָמָא, נֶגֶר הַנִּגְרָר נָמֵי סְתָמָא הִיא. וַאֲפִילּוּ הָכִי — מַעֲשֶׂה רַב. מַתְנִי׳ כׇּל כִּיסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה — נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּכִיסּוּי קַרְקָעוֹת, אֲבָל בְּכִיסּוּי הַכֵּלִים — בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. דְּכוּלֵּי עָלְמָא כִּסּוּי קַרְקָעוֹת, אִם יֵשׁ לָהֶן בֵּית אֲחִיזָה — אִין, אִי לָא — לָא. כִּסּוּי הַכֵּלִים, אַף עַל גַּב דְּאֵין לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה. כִּי פְּלִיגִי בְּכֵלִים דְּחַבְּרִינְהוּ בְּאַרְעָא. מָר סָבַר גָּזְרִינַן, וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: כִּי פְּלִיגִי בְּכִיסּוּי תַּנּוּר, מָר מְדַמֵּי לֵיהּ לְכִיסּוּי קַרְקַע, וּמָר מְדַמֵּי לֵיהּ לְכִיסּוּי כֵּלִים. הדרן עלך כל הכלים מַתְנִי׳ מְפַנִּין אֲפִילּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים, וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְלָהּ תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתּוֹרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְעִזִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר [רִאשׁוֹן] שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלָא אֶת הַחַרְדָּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין. חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים, אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה — מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְאִם לָאו — אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. גְּמָ׳ הַשְׁתָּא חָמֵשׁ מְפַנִּין, אַרְבַּע מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב חִסְדָּא: אַרְבַּע מֵחָמֵשׁ, (אִיכָּא דְאָמְרִי: אַרְבַּע מֵאוֹצָר קָטָן) וְחָמֵשׁ מֵאוֹצָר גָּדוֹל. וּמַאי ״אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר״ — שֶׁלֹּא יַתְחִיל בָּאוֹצָר תְּחִלָּה, וּמַנִּי — רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאִית לֵיהּ מוּקְצֶה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַרְבַּע וְחָמֵשׁ