바바 바트라 62a

וְאִי אֲמַר לֵיה:ּ ״נִכְסֵי״ – אֲפִילּוּ בָּתֵּי וְעַבְדֵי. מָצַר לוֹ מֶצֶר אֶחָד אָרוֹךְ וּמֶצֶר אֶחָד קָצָר – אָמַר רַב: לֹא קָנָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: וְיִקְנֶה כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר! שְׁתֵיק רַב. וּמוֹדֶה רַב, הֵיכָא דְּאִיכָּא מֶצֶר רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן מֵחַד גִּיסָא, וּמֶצֶר לֵוִי וִיהוּדָה מֵחַד גִּיסָא; מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב לֵיהּ דִּרְאוּבֵן כְּנֶגֶד לֵוִי וּדְשִׁמְעוֹן כְּנֶגֶד יְהוּדָה, וְלָא כְּתַב לֵיהּ; שְׁמַע מִינַּהּ כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר הוּא דַּאֲמַר לֵיהּ. מֶצֶר רְאוּבֵן מִזְרָח וּמַעֲרָב, וּמֶצֶר שִׁמְעוֹן צָפוֹן וְדָרוֹם – צְרִיךְ לְמִכְתַּב לֵיהּ: ״מֶצֶר רְאוּבֵן רוּחִין תְּרֵין, וּמֶצֶר שִׁמְעוֹן רוּחִין תְּרֵין״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: סִיֵּים לוֹ אֶת הַקְּרָנוֹת, מַהוּ? כְּמִין גַּאם, מַהוּ?