Bawa Batra 161b

לָאו דְּיַעֲקֹב הוּא. וְדִלְמָא בִּשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ חֲתַם! לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ דִּידֵיהּ, וְחָתֵים בִּשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ. וְדִלְמָא סִימָנָא בְּעָלְמָא הוּא דְּשַׁוְּויֵהּ! דְּהָא רַב צָיֵיר כְּווֹרָא, רַבִּי חֲנִינָא צָיֵיר חֲרוּתָא, רַב חִסְדָּא סָמֶךְ, רַב הוֹשַׁעְיָא – עַיִן, רָבָא בַּר רַב הוּנָא – מָכוּתָא! לָא חֲצִיף אִינָשׁ לְשַׁוּוֹיֵהּ לִשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ סִימָנָא. מָר זוּטְרָא אָמַר: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? כׇּל מְקוּשָּׁר שֶׁאֵין עֵדָיו כָּלִין בְּשִׁיטָה אַחַת – פָּסוּל. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְּחָקִין כּוּלָּן, צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב ״וְדֵין קִיּוּמֵיהוֹן״. וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲזוֹר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל שְׁטָר בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה; מַאי טַעְמָא?