बवा बत्रा 114a

אֲבָל בַּלַּיְלָה, אֲפִילּוּ שְׁלֹשָׁה – כּוֹתְבִין וְאֵין עוֹשִׂין דִּין. מַאי טַעְמָא? דְּהָווּ לְהוּ עֵדִים, וְאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין. אֲמַר לֵיהּ: אִין, הָכִי נָמֵי קָאָמֵינָא. אִיתְּמַר: קִנְיָן, עַד אֵימָתַי חוֹזֵר? רַבָּה אָמַר: כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין. רַב יוֹסֵף אָמַר: כׇּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּווֹתִי דִּידִי מִסְתַּבְּרָא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּכְנְסוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה – רָצוּ כּוֹתְבִין, רָצוּ עוֹשִׂין דִּין. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא הֲדַר בֵּיהּ! אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא; וּלְרַב יוֹסֵף מִי נִיחָא?! וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָדַר בֵּיהּ! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – דִּיסְלִיקוּ