שבת 136b

אִם אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל הִיא — חוֹלֶצֶת. אִם אֵשֶׁת כֹּהֵן הִיא — אֵינָהּ חוֹלֶצֶת. וְרַב שֵׁרֵבְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ — חוֹלֶצֶת. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב שֵׁרֵבְיָא: בְּאוּרְתָּא אֲמַר רָבָא הָכִי, לְצַפְרָא הֲדַר בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ שְׁרִיתוּהָ? יְהֵא רַעֲוָא דְּתִשְׁרוֹ תַּרְבָּא. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר וְכוּ׳. אָמַר רַב שֵׁיזְבִי אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַנְדְּרוֹגִינוֹס זָכָר הוּא, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, בַּעֲרָכִין יֵעָרֵךְ! וּמְנָלַן דְּלָא מִיעֲרַךְ? דְּתַנְיָא: ״הַזָּכָר״ — וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. יָכוֹל לֹא יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִישׁ אֲבָל יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִשָּׁה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַזָּכָר״, ״וְאִם נְקֵבָה הִיא״. זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית — וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.