Sanedrín 102a

וְאַף אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי טָעָה וְחָתַם, דְּהָא יֵהוּא צַדִּיקָא רַבָּה הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל״, וּכְתִיב: ״וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּכׇל לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרׇבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל״. מַאי גְּרַמָא לֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה״. רָבָא אָמַר: חוֹתָמוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה, וְטָעָה. דִּכְתִיב: ״וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם הַעֲמִיקוּ מִשֶּׁלִּי. אֲנִי אָמַרְתִּי: כֹּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לָרֶגֶל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, וְהֵם אָמְרוּ: כׇּל הָעוֹלֶה לָרֶגֶל יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. ״וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָים וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת הִיא מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת מְזוּמֶּנֶת לְטוֹבָה. ״וּבְיוֹם פׇּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת הִיא מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כׇל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מָקוֹם מְזוּמָּן לְפוּרְעָנוּת. בִּשְׁכֶם עִינּוּ אֶת דִּינָה, בִּשְׁכֶם מָכְרוּ אֶחָיו אֶת יוֹסֵף, בִּשְׁכֶם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. ״וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָיִם״, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: שֶׁיָּצָא מִפִּיתְקָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. ״וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה״. מַאי ״בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה״? אָמַר רַב נַחְמָן: כְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה. מָה שַׂלְמָה חֲדָשָׁה אֵין בָּהּ שׁוּם דּוֹפִי – אַף תּוֹרָתוֹ שֶׁל יָרׇבְעָם לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם דּוֹפִי. דָּבָר אַחֵר: ״שַׂלְמָה חֲדָשָׁה״ – שֶׁחִידְּשׁוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. מַאי ״וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁכׇּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹמִין לִפְנֵיהֶם כְּעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה. וְאִיכָּא דְּאָמַר: שֶׁכׇּל טַעֲמֵי תּוֹרָה מְגוּלִּין לָהֶם כַּשָּׂדֶה. ״לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן, מִי שֶׁהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְהוֹרִישׁ אֶתְכֶם גַּת, תִּתְּנוּ שִׁילּוּחִים לְבָנָיו? ״בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִילּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״. וְאֵין אָבִיו אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ״. וְאֵין אִמּוֹ אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״. מַאי ״חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״? חָבֵר הוּא לְיָרׇבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁהִשְׁחִית יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. ״וְיַדַּח יָרׇבְעָם (בֶּן נְבָט) אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה׳ וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה״. אָמַר רַבִּי חָנִין: ״כִּשְׁתֵּי מַקְלוֹת הַמַּתִּיזוֹת זוֹ אֶת זוֹ״. ״וְדִי זָהָב״. אָמְרוּ דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיֹּאמְרוּ ׳דַּיי׳, גָּרַם לָהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. מָשָׁל: אֵין אֲרִי דּוֹרֵס וְנוֹהֵם מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל תֶּבֶן, אֶלָּא מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל בָּשָׂר. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: עַד יָרׇבְעָם הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹנְקִים מֵעֵגֶל אֶחָד, מִכָּאן וְאֵילָךְ מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה עֲגָלִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין לָךְ כׇּל פּוּרְעָנוּת וּפוּרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לְעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּהֶכְרֵעַ לִיטְרָא שֶׁל עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְיוֹם פׇּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטֹּאתָם״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְאַחַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת נִגְבָּה פָּסוּק זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא בְאׇזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ״. ״אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה לֹא שָׁב יָרׇבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה״. מַאי ״אַחַר״? אָמַר רַבִּי אַבָּא: אַחַר שֶׁתְּפָשׂוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיָרׇבְעָם בְּבִגְדוֹ, וְאָמַר לוֹ: חֲזוֹר בְּךָ, וַאֲנִי וְאַתָּה וּבֶן יִשַׁי נְטַיֵּיל בְּגַן עֵדֶן. אָמַר לוֹ: מִי בָּרֹאשׁ? בֶּן יִשַׁי בָּרֹאשׁ. אִי הָכִי, לָא בָּעֵינָא. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה קָא דָרֵישׁ בִּשְׁלֹשָׁה מְלָכִים. חֲלַשׁ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ דְּלָא דָּרֵישׁ. כֵּיוָן