Bava Kamma 93a

״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי, מְנָא הָא מִילְּתָא דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: בָּתַר מָרֵי נִיכְסֵי – צִיבֵי מְשֹׁךְ? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים״. אָמַר רַב חָנָן: הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ – הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִילָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ״. וְהָנֵי מִילֵּי דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בְּאַרְעָא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אוֹי לוֹ לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֶחָד הַצּוֹעֵק וְאֶחָד הַנִּצְעָק בַּמַּשְׁמָע, אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְעוֹלָם אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ. שֶׁהֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קִלֵּל אֶת שָׂרָה, וְנִתְקַיֵּים בְּזַרְעָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם״ – אָמַר לָהּ: הוֹאִיל וְכִסִּית מִמֶּנִּי וְלֹא גִּילִּית שֶׁהוּא אִישֵׁךְ, וְגָרַמְתְּ לִי הַצַּעַר הַזֶּה, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהוּ לָךְ בָּנִים כְּסוּיֵי עֵינַיִם. וְנִתְקַיֵּים בְּזַרְעָהּ – דִּכְתִיב: ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם מִן הַנִּרְדָּפִין, וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין. שֶׁאֵין לְךָ נִרְדׇּף בָּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִתּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, וְהִכְשִׁירָן הַכָּתוּב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. הָאוֹמֵר ״סַמֵּא אֶת עֵינִי״ כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב אַסִּי בַּר חָמָא לְרָבָא: מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁא – לְפִי שֶׁאֵין אָדָם מוֹחֵל עַל רָאשֵׁי אֵבָרִים. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי אָדָם מוֹחֵל עַל צַעֲרוֹ?! דְּתַנְיָא: ״הַכֵּנִי, פְּצָעֵנִי, עַל מְנָת לִפְטוֹר״ – פָּטוּר! אִישְׁתִּיק. אָמַר: מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא? אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. אִיתְּמַר, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רָבָא אָמַר: מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָדָם מוֹחֵל עַל רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁלּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֵשׁ ״הֵן״ שֶׁהוּא כְּ״לָאו״, וְיֵשׁ ״לָאו״ שֶׁהוּא כְּ״הֵן״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״הַכֵּנִי, פְּצָעֵנִי״, ״עַל מְנָת לִפְטוֹר?״ וְאָמַר לוֹ ״הֵן״ – הֲרֵי יֵשׁ ״הֵן״ שֶׁהוּא כְּ״לָאו״. ״קְרַע אֶת כְּסוּתִי״, ״עַל מְנָת לִפְטוֹר?״ וְאָמַר לוֹ: ״לָאו״ – הֲרֵי ״לָאו״ שֶׁהוּא כְּ״הֵן״. ״שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי״, ״קְרַע אֶת כְּסוּתִי״ – חַיָּיב. וּרְמִינְהִי: ״לִשְׁמוֹר״ – וְלֹא לְאַבֵּד, ״לִשְׁמוֹר״ – וְלֹא לִקְרוֹעַ, ״לִשְׁמוֹר״ – וְלֹא לְחַלֵּק לַעֲנִיִּים! אָמַר רַב הוּנָא: לָא קַשְׁיָא; הָא דַּאֲתַי לִידֵיהּ, הָא דְּלָא אֲתַי לִידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: ״לִשְׁמוֹר״ – דַּאֲתַי לִידֵיהּ מַשְׁמַע! אֶלָּא אָמַר רַבָּה: הָא וְהָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ, וְלָא קַשְׁיָא; הָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ בְּתוֹרַת שְׁמִירָה, הָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ בְּתוֹרַת קְרִיעָה. הָהוּא אַרְנְקָא דִצְדָקָה דַּאֲתַי לְפוּמְבְּדִיתָא, אַפְקְדַהּ רַב יוֹסֵף גַּבֵּי הָהוּא גַּבְרָא. פְּשַׁע בַּהּ, אֲתוֹ גַּנָּבֵי גַּנְבוּהָ. חַיְּיבֵיהּ רַב יוֹסֵף. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָתַנְיָא: ״לִשְׁמוֹר״ – וְלֹא לְחַלֵּק לַעֲנִיִּים! אֲמַר לֵיהּ: עַנְיֵי דְפוּמְבְּדִיתָא מִיקָּץ קִיץ לְהוּ, וְ״לִשְׁמוֹר״ הוּא. הֲדַרַן עֲלָךְ הַחוֹבֵל